דמיינו לעצמכם שהתא החי הראשון הכיל מולקולת DNA יחידה או כרומוזום יחיד, ושהמולקולה הזו הוכפלה ללא שגיאה בכל פעם שהתא וצאצאיו התחלקו. אילו היו החיים על פני האדמה מתחילים בדרך זו, העולם הביולוגי שלנו היה מונוכרומטי. היה קיים מין יחיד שכל פרטיו זהים זה לזה. פלא החיים המוכר לנו אינו נובע מהמהימנות בהכפלת ה־DNA, אלא דווקא מחוסר דיוק. כאשר מוטציה מובילה לפגמים, החיים מתגאים בחוסר השלמות שלהם.
בחלק הראשון של ספר זה הוצגו לפנינו כללי היציבות והשונות של ההורשה, וחלקו השני עסק באופן שבו יציבות זו נשמרת ומבוקרת במהלך העברת המידע הגנטי וביטויו. בחלק האחרון נלמד כיצד תהליך המוטציה יוצר בתוך האוכלוסיות שונות מּורשת שמספקת את חומר הגלם לאבולוציה של מגוון החיים על פני כדור הארץ. במסלול העובר ממוטציה לשונות ולאבולוציה, ישנן כמה נקודות ביקורת. מוטציה שנוצרה משגיאה בהכפלת ה־DNA או מנזק תאי יכולה להיעלם או להישמר באקראי; או שהיא יכולה להיות מושפעת מברירה טבעית, אם היא משנה את הכשירות של התא או של הפרט הנושא אותה.
לתוכן העניינים והמשך קריאה: