בפרק זה נציג כמה נרטיבים חזותיים כמקרי בוחן הן מתקופות טרום־מודרניות שונות והן מהאמנויות המודרניות ובנות זמננו, וננתח מסרים איקונוגרפיים המעידים על נוכחותה של זהות יהודית. הלגיטימציה לפענוח המסרים ביצירה, לפי מקורות יהודיים, מתבססת על גורמים כגון מיקום היצירה, קהל היעד שאליו היא פונה, מזמיני היצירה או זהותם של היוצרים. עם זאת, נזכיר כי לא תמיד זהותם התרבותית או הדתית של האמנים קובעת את טיב המסר. לזהות האמן באמנות העתיקה והימי־ביניימית היה מעמד שונה מאשר בעת החדשה, והמסרים האיקונוגרפיים התגבשו באופן שונה. רבות מהדוגמאות שיידונו בהמשך הן איורים בכתבי יד, והמסרים שלהם הם תוצר של "עבודת צוות": המזמין שביקש להעביר מסר (או שמא נתן יד חופשית למפיקי כתב היד), הסופר שקבע את ארגון התכנים, העימוד ומיקום האיורים בספר (ואולי לפרקים אף האדם שרשם את הקווים הכלליים של האיורים) ואנשי מקצוע שונים שעסקו בהנחת עלי זהב ובצביעה.