מלחמת עזה נתפסת לא אחת כמלחמה שבה קרסו מוסכמות יסוד בחברה בישראל. אך האם קריסה זו משתקפת גם במסד הידע של חוקרים וחוקרות בתחום יחסי צבא-חברה? אכן, המלחמה מציגה בפנינו שורה של אירועים תקדימיים בתולדות מערכת היחסים בין הצבא לחברה בכלל, ובכל הקשור לאופן התנהלותן של מלחמות בפרט. תקדימיּות זו עוררה את קהילת החוקרים והחוקרות להציף שאלות ולנסות לחקור אותן לעומק, במגמה לנסח שאלות תיאורטיות חדשות ולבחון עד כמה הידע שלנו תקף למציאות החדשה.
המלחמה יצרה, כאמור, שורה של תופעות תקדימיות. בראש ובראשונה, המלחמה פרצה בעקבות מתקפת פתע. לכאורה אין זה אירוע תקדימי שהרי קדמה לו מתקפת הפתע של צבאות מצרים וסוריה במלחמת יום הכיפורים. כאז כן גם היום, ההפתעה נזקפה לכשל בחשיבה המודיעינית המשולב בכשל מדיני מתמשך. אף על פי כן, אפשר לזהות כמה הבדלים בולטים לעין המקנים לאירועים ממדים תקדימיים.
לתוכן העניינים והמשך קריאה: