מגבורת הרוח לקידוש הכוח

הציונות הדתית מבטאת בימינו, יותר מאי-פעם, עמדות קיצוניות ביחס לשימוש בכוח. היא מאמינה כי העוצמה הצבאית היא מרכיב עיקרי בפתרון הסכסוך היהודי-פלסטיני ובה בעת מבטאת, באופן גובר והולך, התנגדות לערכי מוסר המלחמה האוניברסליים.

הספר מגבורת הרוח לקידוש הכוח: כוח וגבורה בציונות הדתית בין תש"ח לתשכ"ז בוחן היכן מצויים השורשים של תפיסת עולם זו ומתי ניתן היה להבחין בהם לראשונה, והוא מצביע על כך שמגמות אלו התפתחו והוטמעו במחשבה הציונית דתית כבר במהלך שני העשורים הראשונים לקיום המדינה.

הספר מציג שתי מגמות שהתרוצצו במחשבה הציבורית הציונית-דתית בין תש"ח לתשכ"ז ביחס לשימוש בכוח: המגמה הגאולית-אוניברסלית שהסתייגה מן הכוח ומולה זו המשיחית-אקטיביסטית, שהתייחסה בהערצה לכוח. ככל שחלפו השנים תפסה המגמה המשיחית-אקטיביסטית מקום מרכזי בשיח הדתי-לאומי בעוד העמדה המתונה נעלמה ממנו בהדרגה. קידוש הכוח החליף את גבורת הרוח, שהיא סימן היכר מובהק של היהדות.

הספר מנפץ את המיתוס הרווח במחקר ובציבור כי עד מלחמת ששת הימים הייתה הציונות הדתית מתונה והסתייגה מהשימוש בכוח וכי המהפך בעמדותיה חל רק לאחר תשכ"ז וביתר שאת לאחר מלחמת יום הכיפורים. מפרקי הספר, המתבסס על מקורות שלא נחקרו עד היום, עולה כי שרשי העמדות הקיצוניות ביחס לשימוש בכוח וההתנגדות ההולכת וגוברת לערכי מוסר המלחמה האוניברסאליים נמצאים בתהליכים ומגמות שניכרו בציונות הדתית כבר במלחמת השחרור והתפתחו בתקופה שבין תש"ח לתשכ"ז.