על אף הדמיון במאפיינים שונים בין קבוצות מקצועיות, לא כולן זכו להיות מוגדרות כפרופסיות. באופן מסורתי, מקצועות הרפואה, עריכת דין, כמורה, אדריכלות והנדסה הן דוגמאות לפרופסיות מובהקות. במקצועות כמו עבודה סוציאלית, סיעוד, מידענות והוראה הושקעו מאמצים רבים כדי שידמו לפרופסיות המסורתיות, אך לא נרשמה בכך הצלחה מלאה והן תויגו כ"סמי־פרופסיות". נוסף על כך, קבוצות של בעלי מקצועות חדשים יותר, כמו מתכנתים, מנתחי נתוני עתק או מומחים באבטחת מידע וסייבר, הצליחו להגיע להישגים מרשימים בשליטה על שוק העבודה, מבלי להיות מוגדרות כפרופסיות. אם כן, מהו אותו מאפיין מהותי המבדיל בין הפרופסיות לקבוצות המקצועיות האחרות? כפי שיתגלה בהמשך הספר ומבלי להכביר בהסברים כאן, המאפיין היציב ביותר המשותף להגדרות של פרופסיות שהוצעו בספרות הוא קיומה של מערכת משותפת של ידע מופשט, המשמשת לארגון ולהכוונה של העבודה המקצועית.